עניים

15% מאוכלוסיית העולם מוגדרים כ״עניים״. עניים על פי ההגדרה הינם אלה החיים על פחות מ-2 דולר ליום, לנפש. אלה שעלות מחייתם 2-10 דולר ליום נחשבים כבעלי ״הכנסות נמוכות״, אם כי על פי פרמטרים של עוני יחסי, הללו מצויים ודאי גם הם ב״מתחם העוני״.

לאורך הדורות היה המונח ״עוני״ בעל משמעות אחת: עני הוא מי שאינו מסוגל, או מסוגל בקושי רב, לספק את צרכיו הפיזיים כדי לשרוד.

עם התפתחות החברה המודרנית ומדיניות הרווחה במדינות רבות, התפצל המושג עוני לשניים: עוני מוחלט (כמשמעותו המסורתית), ועוני יחסי. עוני יחסי קיבל את משמעותו כתלות באופיה של החברה הספציפית שבה חי הפרט. בחברה שבה שוררת תרבות השפע ורמת הצריכה הפרטית גבוהה, גם מי שמחזיקים רכב וטלפון נייד עשויים להיחשב ״עניים״, בעוד שבמדינה נחשלת אותם ״עניים״ היו אולי נחשבים עשירים דווקא. בכך מתבטאת יחסיות העוני.

עוני יחסי עשוי כאמור להשתנות ממקום למקום, בעוד עוני מוחלט, המתבטא במחסור חמור עד כדי איום על הקיום הפיזי, הוא בעל מאפיינים דומים בכל מקום.

עניים שנולדו כעניים העמידו צאצאים עניים, ומתו כעניים – משתייכים לאוכלוסיה הכלואה ב״מעגל העוני״. מעגל העוני מבטא סוג של ״מלכודת״ שקשה מאוד - ואולי בלתי אפשרי – להמלט ממנו.

ישנן תרבויות שמתייגות את העני כבעל מעמד נמוך שאין ולא יכול להיות ממנו מוצא. גם אם ירכוש העני השכלה, ויצליח בעסקיו – עצם העובדה שנולד עני תשאיר אותו באותה חברה באותו מעמד נמוך. זהו אכן מעגל עוני ללא מוצא.

אולם מעגל עוני שאין מקורו בתרבות ומעמד חברתי ״אוטומטי״ – יכול להיפרץ בעזרת תושייה כגון רכישת השכלה ומקצוע, בעידוד החברה והמדינה.

יש לזכור כי למעגל העוני יש השלכות רבות מעבר לאיכות חייהם של העניים, כגון שיעורי פשיעה גבוהים, תברואה ירודה, ובורות.