מוכנות מצב חירום

הכרזת מצב חירום

מצב חירום הוא מצב אשר יש להיערך אליו מבעוד מועד עד כמה שניתן, על מנת שברגע האמת ניתן יהיה לתפקד בצורה האופטימאלית ביותר לצורך העניין. באופן כללי,  יש לציין כי על הכנסת נתונה הסמכות להכרזת מצב חירום. בטרם מגיעה הכרזה זו, ראוי כי גופים וארגונים בארץ יהיו כבר בעלי מוכנות מצב חירום מטבע הדברים. הכנסת או הממשלה, רשאיות להכריז על כך לתקופה שלא עולה על שנה. ההצעות הובאו, בפועל, מטעם הממשלה. על פי תקנון הכנסת, באם מגיעה הצעה כזו לכנסת, ועדה מיוחדת, אשר משותפת לוועדת החוק והמשפט, וועדת החוקה, וועדת הביטחון וועדת החוץ – מתכנסת, על מנת לדון בהצעה ולאחר מכן, מגישה לכנסת את המלצתה מן הסתם. בשלב מאוחר יותר, המלצתה של הוועדה המשותפת נדונה במליאת הכנסת. החלטתה של הכנסת מתפרסמת ברשומות כמובן.

מי אחראי על הכרזת מצב חירום

במקרים דחופים, בהם לא אפשרי לכנס את הכנסת, הממשלה רשאית להכריז מצב חרום, לתקופה מקסימאלית של שבעה ימים, כאשר מוכנות למצב חירום נדרשת בעת זו. ראוי שהכול יפעילו אחריות ולא ימתינו לרגע ההכרזה על מצב חירום ל שהואכ. באם הכנסת לא מתכנסת מסיבות כלשהן אף בתקופה האמורה של שבעת הימים, הרי שהממשלה מוסמכת להאריך את אותו מצב החירום בשבוע נוסף. עד ליום הנוכחי, הממשלה לא השתמשה בסמכות הזו, כיוון שהכנסת הכריזה בין כה וכה על תקופות ארוכות יותר של מצב חירום. הכנסת מוסמכת לבטל מצבי חירום בכל זמן, ללא תלות בגורם שהכריז על מצב החרום.

מוכנות מצב חירום כבר בימיה הראשונים של המדינה

כבר ארבעה ימים אחרי הכרזת המדינה, בשנת 1948, הוכרז קיום מצב חירום. בימים אלו, מעטים מאוד הבינו בחשיבותה של מוכנות מצב חירום. למעשה, החשיבות הייתה כל כך ברורה מאליה, עד שעל אף שלא הייתה מוכנות מצב חירום פורמאלית, הרי שכל התושבים היו מורגלים למצב זה כבר זמן רב. הכרזה זו העניקה לממשלה כלים על מנת להתמודד מיידית עם הקשיים הידועים של ימיה הראשונים של המדינה, שמצאה עצמה במלחמה.